איך מוכיחים ניכור הורי?

ניכור הורי הוא מונח המתייחס לתופעה שבה כתוצאה ישירה של הסתה  על ידי הורה אחד, הילד חש ניכור כלפי ההורה הנוסף. המונח נהגה לראשונה על ידי פרופסור ריצ'רד גרנדר, שחילק את התופעה לשלושה מצבים: הראשון, ניכור הורי קל, מתייחס למצבים שבהם הילד חווה ניכור קל כלפי אחד מהוריו וכאשר הושג הניכור ההסתה תיפסק. 

השני, ניכור הורי בדרגה בינונית, מתייחס למצבים שבהם הורה אחד מסית כנגד ההורה האחר אך מאפשר לילד להיפגש עימו כאשר ניתן צו המורה זאת. לבסוף, דרגת ניכור הורי חמורה, חלה כאשר ההורה המנכר עושה כל שביכולתו, לרבות שימוש באמצעים בלתי חוקיים, במטרה למנוע קיום של קשר כלשהוא בין הילד להורה האחר.

ניכור הורי עלול להיגרם מסיבות מגוונות, שביניהן רצון של בן זוג אחד לנקום בבן הזוג האחר באמצעות שימוש בילדם, ניסיון לסחוט את בן הזוג האחר להעביר כספים או להסכים להגדלת המזונות שנקבעו, פריקת הזעם כלפי הבן זוג הנוסף באמצעות הרחקת הילד ממנו וכיוצא בזה.

בעשורים האחרונים, גבר השימוש במונח הניכור ההורי בפסיקותיהם של בתי המשפט בישראל. בתי המשפט, מכירים בתופעת הניכור ההורי ורואים בה חמורה ודורשת טיפול מידי. כך, למשל, בתלה"מ 11686-08-18 שנידון על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט ארז שני ציין את הדברים הבאים:

"ניכור הורי פעיל אינו מעשה שהוא עוולה אזרחית בלבד, אלא נכנס הוא לתוך תחומי העבירה הפלילית ובוודאי שאין הוא עולה בקנה אחד עם החובה שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לנהוג כהורה מסור. דעתי עם אלה, שעצם קיומו של ניכור הורי הוא אינו לטובת קטין והוא נוגד את טובתו של קטין, שהרי לניכור הורי אין סיבה אובייקטיבית לניכור. אלא שגם אם יאמר אי מי שהניכור ההורי הוא לטובת קטין, נסוג עקרון העל ה"מלאכותי" של טובת הקטין מפני אי החוקיות שבניכור ההורי".

במקרה אחר, בית הדין הרבני עיכב את בקשתו של אב לחלוקת הרכוש, בעקבות כך שמסתמן כי מדובר באב אשר גורם לניכור ילדיו כנגד האם.

כמו כן, על חומרת הניכור ההורי בעיני המשפט ניתן ללמוד מהנוהל שפורסם על ידי נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, שנועד לקבוע דרך אחידה לטיפול בתיקים של ניכור הורי- "טיפול בתי המשפט לענייני משפחה בהליכים דחופים, שעניינם חשש לפגיעה במוגנותם של ילדים והבטחת הקשר בין הורים לילדיהם".

הנוהל פורסם בעקבות חוסר אחידות בין בתי המשפט לענייני משפחה בתיקים של ניכור הורי, וקבע כי הדיון בבקשות דחופות במקרים של ניכור הורי, ידונו בתוך 14 יום. בנוסף, הנוהל מחייב את השופטים לדווח אודות כל חריגה בזמנים לסגן הנשיא לענייני משפחה ודיווח תקופתי כל חצי שנה של הנשיא לנשיאת העליון. 

מהם הסימנים המעידים על ניכור הורי?

תסמונת הניכור ההורי היא תופעה חמורה ועשויות להיות לה השפעות רבות וקשות על הילד. לכן, חשוב לזהות את הניכור ההורי ולעצור אותו מהר ככל האפשר. אף על פי כן, מדובר בתופעה קשה ומורכבת לזיהוי בעבור הסביבה. 

הסימנים לניכור ההורי הם רבים, וביניהם הצגת ההורה המנוכר באור שלילי, שליטה במידת הקשר שלו עם הילד והפרעה לקשר שכבר קיים בין השניים, הענשת הילד כאשר הוא מדבר עם ההורה הנוסף או אילוצו לבחור ביניהם, הזהרת הילד מפני ההורה הנוסף ויצירת מצג כאילו מדובר באדם מסוכן, דרישה מהילד לקרוא להורה המנוכר בשמו הפרטי או לבן הזוג של ההורה המנכר כאבא או אמא, האשמת ההורה האחר בפירוק המשפחה, בהיקלעות לבעיות כלכליות ועוד.  

כאמור, ניכור הורי מתייחס למצבים שבהם הילד מסרב לדבר עם אחד מהוריו בעקבות הסתה שיזם ההורה האחר. אולם, ישנם מקרים שבהם הילד מגיב בדחייה לאחד ההורים ומסרב ליצור עמו קשר מבלי שלהורה הנוסף כל אחריות לעניין ולכן חשוב להבחין בין המקרים.

אז כיצד ניתן להוכיח ניכור הורי? 

שאלה זו נדונה בהרחבה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, במסגרתו של הליך תלה"מ 13196-11-18 ל.ב. נ' ח.ב. באותו עניין, האם טענה לניכור הורי מתמשך מצד ביתה בת החמש עשרה, כתוצאה ישירה מהתנהגותו המסיתה של האב. אף על פי כן, הראיות שהציגה האם לתמיכה בטענותיה, וביניהן מפגש עם עובד סוציאלי קליני ומסמך החתום על ידי פסיכולוגית, לא שכנעו את בית המשפט לקבל את טענת הניכור ההורי. 

שכן, בית המשפט קבע כי על מנת להוכיח את קיומה של תופעת הניכור ההורי, נדרש להביא ראיות אובייקטיביות ואין להסתמך על תחושות סובייקטיביות של ההורה הטוען לניכור הורי ביחס אליו.  בנוסף, חשוב להדגיש כי הנטל להוכיח את קיומו של הניכור ההורי מוטל על כתפיו של ההורה שמבקש לטעון זאת. 

כמו כן, בית המשפט העלה כי על מנת להכריע בעניין טענה לניכור הורי, ראוי למנות אפוטרופוס לדין אשר ייצג את הילד שבעניינו דנים ויגן על טובתו האישית. יתר על כן, ניתן לבקש כי עובדת סוציאלית תבחן את נסיבות המקרה הנדון, ותגיש לבית המשפט את חוות דעתה לגבי השאלה האם מתקיים ניכור הורי או שלא מתקיים.  

במאמרו, שופט (בדימוס) בית המשפחה לענייני משפחה, פיליפ מרכוס, מדבר על כך שבמקרה של ניכור הורי נדרש להגיב במהירות ולמנוע את הגעתו לבית המשפט. שכן, לדידו, במקרים רבים הדיון בבית המשפט עשוי דווקא להחריף את הקונפליקט ולהנציח אותו. 

מרכוס דן בפסיקותיו של בית המשפט העוסקות בניכור ההורי, ומסכם את העקרונות המנחים כפי שהוא מזהה אותם: 

1. על כל הורה מוטלת החובה להבטיח לילדו קשר עם גם עם ההורה השני, להוציא מקרים שבהם הדבר מהווה סכנה לילד.
2. במצבים שבהם הילד מסרב לתקשר עם ההורה השני, ההורה המשמורן נדרש להוכיח שהדבר לא נגרם כתוצאה ממעשיו.
3. הורה שמונע מילדו לתקשר עם ההורה השני מתנהג בצורה בלתי חוקית ופוגע בילדו ללא הרף.
4. מומלץ למנות אפוטרופוס לדין שייצג את הילד ויפעל בהתאם לצרכיו. 
5. במקרים שבהם מסתמן כי מתקיים ניכור הורי, על בית המשפט לפסוק צווים הנוגעים לקשר ולטיפול. למשל, לחייב את ההורים לקחת חלק פעיל בהדרכה הורית, למסור דיווחים לבית המשפט וכיוצא בזה.
6. הורה שאינו מציית להוראות בית המשפט חושף את עצמי בפני הפעלת אמצעי אכיפה כנגדו, כגון איסור על יציאה מהארץ, איסור על שימוש בכרטיס האשראי, הטלת עיצומים כספיים, שלילת רישיון הנהיגה ועוד. 

מה ניתן לעשות לאחר שהוכח קיומו של ניכור הורי?

לאחר שהוכח כי מתקיימת תופעת הניכור ההורי במקרה מסוים, בית המשפט רשאי עשוי להטיל סנקציות שונות על ההורה המנכר או להורות על אמצעי טיפול אחרים.

כך, למשל, בית המשפט עשוי להטיל סנקציה כספית או לדרוש תשלום פיצויים מההורה המנכר, לבטל או להפחית את סכומי המזונות שהוא זכאי לקבל, לאלץ אותו להשתתף בטיפול שנועד לפתור את בעיית הניכור ההורי, להורות על הוצאתו של הקטין ממשמורתו של ההורה המנכר והעברתו לגורם ניטרלי אחר או למשמורתו של ההורה המנוכר וכיוצא בזה.